האם הציטוט הבא מוכר לך?
"לאף אחד לא אכפת כמה אתה יודע עד שהוא יודע כמה אכפת לך"
היום אני כותבת לך על אכפתיות ואמפתיה והקשר למוטיבציה והנעה בעבודה. ולכן החלטתי לצטט את המשפט הזה, שאני מאוד אוהבת.
אמפתיה זה לא רק להיות נחמדים כי בא לנו, אמפתיה היא מיומנות רגשית קריטית בתהליכי אפקטיביות בעבודה.
מחקרים רבים מראים שלחוויית המטופל ובני משפחתו ישנה השפעה על תהליך ההחלמה - ניהול איכותי של הקשר עם המטופל ומשפחתו מהווה מקור השפעה על המוטיבציה והמחויבות לשתף פעולה עם תכנית הטיפול ולהתמיד בה כנדרש.
במחקר מפורסם לקחו 20 אלף חולי סוכרת סוג 1 ו-2 שטופלו ע"י 242 רופאים ורופאות ומדדו את מידת האמפתיה של כל אחד מהרופאים, באמצעות מדד מיוחד לאמפתיה.
המחקר הוכיח מתאם ברור ומובהק בין מידת האמפתיה של הרופא - לבין הסיכוי שהחולה לא יפתח סיבוכים מסכני חיים של סוכרת. מבחינת הטיפול עצמו אין הבדל: זה אותו אינסולין, אותן תרופות ואותו ידע.
ההבדל הוא רק במשתנה האמפתיה: אצל הרופא האמפתי חולה הסוכרת היה מאוזן יותר.
בוודאי בתפקידים שכוללים קשר עם א.נשים:
במילים אחרות, גם בעידן הדיגיטלי של היום, עם כל הידע והטכנולוגיה הרפואית, יש עדיין חשיבות והשפעה ישירה לאכפתיות בסיסית וקשר עין שמעביר מסר של - "אני רואה אותך".
זה משפיע על הבריאות ועל הרווחה האישית שלנו.
גם בעבודה שאינה קשורה לטיפול רפואי, הדרך בה נתנהג ונתנהל תשפיע רבות על התוצאה שנרצה להשיג.
התשואה של השקעה במבט, כמה מילים טובות היא גבוהה.
לחוסר אכפתיות יכולה להיות השפעה ישירה על התגובות, המעשים וההתנהגויות.
בצוותים שאני מנחה, אני מדברת על שני ההיבטים של התופעה:
1) יש חשיבות רבה לדרך בה הצוות מתנהג בארגון – אחד כלפי השנייה ולקהל היעד של הארגון ושיש לזה השפעה על השגת היעדים. השגת יעדים היא תמריץ טוב ואמיתי להמשיך להשקיע ולהרגיש תחושת משמעות וסיפוק.
2) יש משמעות לתת מקום ולראות את הצוות. זה ישפיע על יעילות העבודה ומילוי משימות התפקיד. יש השפעה לתהליך שרואה את הצוות, כולל את המנהל.ת - זה משפיע על היכולת להישאר בארגון, על תחושת שייכות על המוטיבציה והנכונות להשקיע.
נושא האמפתיה עולה לשיח בצורה משמעותית בצוותים אותם אני מלווה. לא סתם, כשכתבתי את הפוסט הזה, נזכרתי באמירה שאמרה לי פעם עובדת בצוות טיפולי:
"לתחושת משמעות וחשיבות יש השפעה גדולה. לתת מקום לאנשים, זה החזיק אותי ואת הקולגות שלי.
הלכתי עם ידיעה שאני עושה משהו חשוב.
עבדתי במסגרת שהיתה בה אווירה מאד משפחתית ואכפתית. כשעבדתי שם הרגשתי שמכירים אותי. שאני הולכת במסדרון והמנהלת יודעת מי אני.
התחושה הזו היתה לי חשובה. עכשיו אני מבינה למה בצוות הזה הכרתי עובדות שנשארו שם עשרות שנים והיו מדהימות".